השפעות התייבשות על הסיכוי ללקות במחלת הדקומפרסיה
גורמים רבים חשודים כמעלים את הסיכון ללקות במחלת דקומפרסיה (Decompression sickness DCS), אבל מעטים נבחנו בצורה מסודרת בין הגורמים החשודים היא התייבשות. במירב מערכי ההדרכה של הארגונים העוסקים בלימוד צלילה ספורטיבית מוזכרת ההתייבשות כגורם אך ללא הסבר או הוכחה. הסבר משוער הוא ששתיה מרובה יכולה להועיל לסילוק גזים אינרטיים או להגדיל את מתח פני הדם.
בניסוי שנעשה שמטרתו הייתה להוכיח שהתייבשות מעלה את הסיכוי ללקות ב-DCS חולקו 57 חזירים ל-2 קבוצות ניסוי. לאחת אופשר לשתות כרצונה בעוד שלקבוצה השניה לא ניתנו מים והם קיבלו Lasix (חומר מעודד השתנה). 2 קבוצות החזירים עברו צלילת רוויה (צלילה המביאה למיסוס מלא של גז ברקמות ללא אפשרות למיסוס גז נוסף) בתא לחץ. עומק הצלילה היה שוונ ערך לכ-30 מטר למשך 22 שעות. בתום הצלילה הם עברו דקומפרסיה בקצב של כ- 9 מטר בדקה (קצב העלייה המומלץ). לאחר סיום הדקומפרסיה החזירים הוחזרו למכלאות שלהם, שם על ידי צופים מיומנים אובחנו סימפטומים היכולים לרמז על DCS. הנתונים עובדו, ונבדקו מספר גורמים היכולים לפגוע בתוצאות הניסוי על ידי כך שהם מעלים את הסיכוי ללקות ב-DCS אך פרט לטיפול הנבדק בניסוי לא נמצא קשר.
בקבוצה שלא עבר טיפולי התייבשות נמצא ש 10 מתוך 31 החזירים לקו בדקומפרסיה בדרגות חומרה משתנות לעומת הקבוצה שעברה טיפולים להתייבשות ששם הסימנים לדקומפרסיה נראו ב- 19 מתוך 26 החזירים שנבדקו.מתוצאות אלו עולה שהתייבשות מגבירה באופן משמעותי את הסיכון לחלות בדקומפרסיה.כמו כן נמצא שהסימנים למחלה נראו מוקדם יותר בקבוצה שעברה התייבשות. מהניסוי עולה שמצב של רוויה במים השפיעה מאוד על הסיכוי ללקות במחלת הדקומפרסיהכאשר התייבשות מעלה את הסיכוי לחלות בה ואת חומרתה.